חפשו בפייסבוק ובגוגל: מציורי המערות לטלפון החכם. ברשת חנויות סטימצקי ובאתר סטימצקי באינטרנט.

יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

כמה הערות על מספר קשרים מפתיעים בין הדיגיטליות למערכות הכתב קדומות


:טעימות מספר חדש

מציורי המערות לטלפון החכם האבולוציה של המציאות המדומה

פרופ' יונתן (יוני) מזרחי, חורף 2016
מציורי המערות לטלפון החכם: האבולוציה של המציאות המדומה - עכשיו בחנויות הספרים.

"ספר פורץ דרך" - ראיון עם בן כספית על הספר מציורי המערות לטלפון החכם. פברואר 2017.

כפי שביקשנו להראות בפוסט אחר בבלוג שעסק בהסבר ההבדלים בין אנלוגיות לדיגיטליות, דיגיטליות מתבררת כתופעה עקרונית הרבה מעבר למחשבים. זה כמובן לא עושה אותה ל'טובה' או ל'רעה'. כמו כל טכנולוגיה היא בראש ובראשונה מאפשרת ומשפיעה. העיסוק שלנו בספר מוגבל רק לדרך שבה בני האדם ייצגו מידע תרבותי באמצעות טכנולוגיות מידע כשהטענה העיקרית כאן היא שכמעט תמיד לאורך ההיסטוריה, בני האדם התחילו בייצוג של המציאות באמצעים אנלוגיים אולם ככול שהדרישות מהמודלים של המציאות שבני האדם יצרו עלו, ייצוגי המציאות הוחלפו באסטרטגית מידול מציאות על בסיס דיגיטאלי. כך קרה למשל בסמלי שפת הדיבור האנושית. מרבית החוקרים מעריכים שדרך התקשורת הראשונית של בני מינינו, טרם התגבשותה של שפת הדיבור המשוכללת החל מלפני כמאה אלף שנים, התבססה על שילוב מחוות של שפת גוף (ג'סטיקה) והבעות פנים (מימיקה) בצירוף אותות קול כלליים. שפת גוף ושפת פנים הן ככלל אנלוגיות כמעט בהגדרה. תיאור לדוגמא של סביבון מסתובב בשפת גוף יתבסס על תנועת כף יד מקומרת מהירה בכיוון השעון – אנלוגיה לתכונת היסוד הסיבובית של סביבון. אותות קול כללים (לא מבוססי שפת דיבור) גם הם אנלוגיים בתיאור המציאות. כך למשל, הסמלת בעל חיים מסוים באותות קול כלליים תכלול מן הסתם חיקוי קולי של הקולות המזוהים איתו (שאגת אריה, זמזום של דבורה וכדומה). שפת גוף ואותות קול כלליים ייצגו (ובמידה רבה מאד, עדיין משמשים כך עד היום) כאסטרטגיה אנלוגית לייצוג של מציאות. המילים הראשונות היו ככול הנראה אנלוגיות: חיקוי של המציאות באמצעות שימוש בשפה אונומטופאית. בהמשך הן הומרו בגישה דיגיטאלית לדיבור באמצעות שימוש במספר מצומצם ומוגבל (עד עשרות בודדות) של יחידות צליל שרירותיות (עיצורים ותנועות) המשמשים ליצירת מספר כמעט בלתי מוגבל של מילים ומשפטים. השפה האנושית התחילה אנלוגית (שפת גוף ושפת אונומטופאה) ועברה להיות דיגיטאלית.

איור 1 כתב קדום מאורוק (סוף האלף הרביעי לפנה"ס)

כך גם קרה לטכנולוגית מידע נוספת שמופיעה על במת ההיסטוריה לפני כששת אלפים שנה, מערכות הכתב. כתב הינו טכנולוגיה, קבוצה של מיומנויות פרקטיות לשימוש מתוחכם בסמלים אשר הופעתו, בדומה להרבה המצאות אחרות של האדם, הובילה לשינויים דרמטיים במבנם ובאופיין של מערכות תרבותיות. הכתב כטכנולוגיה חברתית מתפתח כאמצעי טכנולוגי מרכזי לטיפול במורכבות החברתית ההולכת ומתגברת עם המעבר מחברות חקלאיות לחברות עירוניות ברחבי העולם הקדום. ידיעת קרוא וכתוב, וכינונו של כתב סטנדארטי ויציב פחות או יותר, פירושם, למעשה, אפשרות של גיבוי-אחסון וריכוז הצברים של חומרי תרבות וידע אנושי ושיפור ביכולת של בני האדם להעביר מידע זה במרחב ובזמן. פעם שהוא מופיע, הכתב פועל כגורם מאפשר וכבסיס להתפתחויות תרבותיות מורכבות נוספות.את הנסיבות ההיסטוריות הישירות שמובילות להופעת הכתב אנו מזהים כיום בתהליכים הקשורים לגידול אוכלוסייה וריכוזה במקום אחד. תהליכים אלה נבעו מתהליכי ייצור ואכסון משופרים של מזון אשר הובילו בהדרגה לגידול אוכלוסיות ולתופעת המגורים בערים ושביטוייה הפיסיים הנם ישובים גדולים יותר המכילים מבני ציבור (ארמונות, מקדשים), מערכי ביצורים וחומות ומפעלי מים. הערים הראשונות המתפתחות בדרומה של מסופוטמיה לקראת מחצית האלף החמישי לפנה"ס מכילות אלפים בודדים של אנשים.  המערכות האורבאניות שמתפתחות מאוחר יותר בעריה הקדומות של מצרים (לקראת 3100 לפני הספירה) והודו מדגימות  גידול אוכלוסין מרשים עוד יותר. הערים מהאלף השני של ציוויליזציית עמק ההינדוס כמו מוהנג'ו-דארו וחרפה אצרו בין חומותיהן בין עשרים לארבעים אלף בני אדם בכול אחת מהן!  ההוכחה הטובה ביותר לקשר בין תופעת הכתב והעיור הוא הדגם החוזר ונשנה בממצא הארכיאולוגי לפיו בשום מקום בעולם הישן והחדש אין הופעה של תופעת העיור ללא הופעה מקבילה של מערכת כלשהי של כתב. המקרה הבודד שתואר בעבר כיוצא דופן, המערך העירוני של אימפריית האינקה בפרו, הוכח בעשרים השנה האחרונות כמתנהג על פי אותו העיקרון בשל ההכרה בקיומה של מערכת כתב ייחודית מבוססת על קשרי חבלים הנקראת כתב הקיפו.

איור 2 - אבולציה של הכתב בסין


כך או כך, בכל מקום על פני כדור הארץ שבו התפתחו מערכות כתב עצמאיות (כלומר, שלא באמצעות דיפוסיה – פעפוע – תרבותי), ובראש ובראשונה במופע הראשון של הכתב במסופוטמיה של האלף הרביעי לפני הספירה, הן החלו כמערכות ייצוג מידע אנלוגיות. כתב פיקטוגרפי, כתב ציורים, הוא במהותו מערכת אנלוגית המציירת את המציאות. כך, לייצוג המילה הר מציירים הר. לייצוג שוורים נשתמש בקרניים וכך הלאה. כל המופעים הראשונים של מערכות הכתב העצמאיות, במסופוטמיה של המזרח הקרוב (איור 1), בסין של המזרח הרחוק ובכתב המאיה של אמריקה התיכונה (איור 2), הם מופעים אנלוגיים. מערכות קדם-כתב במסופוטמיה היו אנלוגיות במובן עמוק אף יותר שכן הן שמשו אסימונים (איור 3) עשויים מטיט (clay tokens), לייצוג תלת מימדי של המציאות בטרם הפכו לייצוג דו מימדי מצויר (פיקטוגרפי). רק בהמשך, וגם באופן חלקי, מופיעים בהדרגה מערכות כתב דיגיטאליות (שלבי הביניים מכונים מערכות לוגוגראפיות ומערכות סילבאריות). על היום ישנן מערכות כתב המשלבות אלמנטים קדומים (למשל הכתב הסיני) ולכן הם סובלים מבעיות הייצוג האנלוגי של המידע (ריבוי סימנים וחוסר גמישות). מערכות הכתב האלפביתיות, המופיעות לראשונה במזרח הקדום (כתב פרוטו-סינאי והכתב הפיניקי הקדום) מציגות כבר גישה דיגיטאלית לייצוג מידע כתוב (איור 4). באמצעות כ 25 סמלים שרירותיים (המייצגים יחידות צליל – תנועות ועיצורים) הן מאפשרות להציג את כל המידע המדובר כולו!

איור 3: אסימוני חימר כמסמלי מציאות (מסופטומיה, האלף החמישי לפנה"ס)


איור 4: מערכות כתב דיגיטליות (האלפבית הפיניקי והעברי העתיק סוף האלף השני לערך לפנה"ס)

 המעניין כאן הוא שסמלים שרירותיים (צורות גראפיות שרירותיות כתובות דוגמת הציור של האות "ג") מייצגים באופן שרירותי סמלים אחרים (בדוגמא הזו, סמלי צליל של הצליל G). יוצא אם כך שבמערכות הדיגיטאליות אנו מקבלים מצבים שבהם סמלים שרירותיים, מסמלים סמלים שרירותיים אחרים וכך הלאה. רצפי סמלים ארוכים ושרירותיים כשכל ילד בכיתה א' לומד להשתמש בהם פעם שהוא או היא לומדים לכתוב. העיקרון ממשיך ונעשה מורכב עוד יותר כשאנו משתמשים במקלדות מחשב. כל מקש (הנושא את הציור של האות "ג", סמל הכתב לצליל G) מפעיל עם ההקשה עליו רצף סמלים חשמלי דיגיטאלי המיצג אותו בשפה שמבין המחשב (אגב, הטבלה המסכמת את הקשרים בין האותות הגראפיים של האלפבית והמפסקים החשמליים שמבין המחשב נקראת טבלת ASCI (איור בסוף הפוסט הקודם).

איור 5: איותיות דפוס "דיגיטליות", למן 1450 לספירה לערך

תהליכים זהים עקרונית של מעבר ממערכות ייצוג אנלוגיות של מידע למערכות ייצוג דיגיטאליות של מידע מתרחשים לאורך כל ההיסטוריה. כך במעבר מטכנולוגיות הדפסה של עמודים שלמים לטכנולוגיות אותיות הדפוס (איור 5) של יוהאן גוטנברג (1450); כך בהמצאת הטלגרף (1836) שצמצם לראשונה בהיסטוריה האנושית את מספר הסמלים שבאמצעותם ניתן להביע את כל המידע האנושי לשניים בלבד (קו ונקודה); וכך כמובן במחשב הדיגיטאלי אשר משמש שני סמלים בלבד (מצב יש זרם ומצב אין זרם במפסק חשמלי) בכדי ליצור את כל ייצוגי המידע האפשריים בהווה (תמונה, טקסט, צליל, ריח ומגע). במובן הפילוסופי של יצוג רעיונות ומידע, שפת הסמלים הדיגיטאלית הממוחשבת מאפשרת לייצג את כל מצבי הצבירה של הידע האנושי באמצעות שני סימנים בלבד (הישג תרבותי מרשים לכשעצמו). שאלה אפיסטמולוגית מרתקת שמעסיקה את חוקרים במדעי המחשב כיום היא האם ניתן ליצג מידע בפחות משני סימנים. חוקרים העוסקים בתחום מחשוב שנקרא מחשוב קוונטי טוענים שכן.



לקריאה נוספת

  •       Pinker, Steven. 1994. The language instinct: How the mind creates language. New York: Perrenial Classics
  •          Pinker, Steven. 2002. The Blank Slate: The Modern Denial of Human Nature. New York: Viking
Tapscot, Don. 1996. Digital Economy: Promise and Peril in the Age of Networked Intelligence. New York: McGraw-Hill.

  • דימונד, ג'ראד. 2003. רובים, חיידקים ופלדה: גורלותיהן של חברות אדם. תל-אביב: עם עובד.
  • היליס, דניאל. 2000. התבנית שבאבן: הרעיונות הפשוטים ביסוד פעולתו של המחשב. תל אביב: הד ארצי.
  • ון-אסן, יעל איילת. 2003. תרבות דיגיטאלית: וירטואליות, חברה ומידע. תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • נגרופונטי, ניקולס. 1996. להיות דיגיטלי. תל-אביב: הוצאת מעריב.
  • קורצוייל, ריי. 2001. עידן המכונות החושבות. תל-אביב: כינרת.